"את מדמיינת"

"באחת מהשיחות הלא פשוטות עם אמי היא צעקה לעברי: 'אבל את שלי'... אמרתי: 'אני לא שלך ולא של אף אחד, אני של עצמי'."

בספרה את מדמיינת יוצאת ד”ר שירי-הורוביץ למסע של גילוי ותובנות, לאחר שהגיעה לנקודת שפל בחייה האישיים. כאשר היא מגלה שיש שם לרגשות שלה - "בת לאם נרקיסיסטית", היא קוראת כל ספרות אפשרית בנושא, ומתעדת את המסע האישי שלה. המסע שלה סוחף, מערבל ומלא בתובנות שייקחו אתכם למקומות שבהם, בניגוד לאגדות, אימהות הן לאו דווקא מעצימות ומגוננות. אימהות פגועות מגדלות לעיתים ילדות פגועות, אז איך שוברים את השרשרת הזאת?

ד”ר שירי-הורוביץ, המכנה עצמה "כותבת סדרתית", כתבה את "בת עיראק", רומן היסטורי, שזכה בפרס עידוד מטעם מורשת יהדות בבל (2008); ספרה השני "להתראות בקרוב" עוסק במהגרים החצויים בין עולמות (2014). "את מדמיינת" (2018) הוא ספרה השלישי. ספרה הרביעי “איך לצוד דוב” (2023) רומן היסטורי, עוסק בגירושה של יהדות פולין לרוסיה שמלחמת העולם השניה. ספרה החמישי, העוסק במחקר הדוקטורט שלה על השפעות בריאות בבגרות של בנות שגדלו בצילן של אימהות נרקיסיסטיות, יצא לאור בקרוב באנגליה. ד”ר שירי-הורוביץ נשואה ואם לארבעה בנים, חיה בסיאטל ובתל-אביב, וחולמת (תמיד) בעברית. ספריה תורגמו לאנגלית ונמכרים ברחבי העולם.

קניה ישירה 80 ש"ח.

ביקורות

"כרגע סיימתי קריאה ראשונה של הספר. אני מרגישה כאילו אני בספינה בים סוער. מטולטלת מעוצמת הרגשות שהוטלתי לתוכם. פתאום אני לא לבד. תודה על כתיבה אמיצה, תודה שהבנתי שאני לא לבד." – ע.

"האם אפשר להאמין שלא כל האמהות אוהבות את בנותיהן? מי שלא גדל עם אימא נרקיסיסטית יאמר שלא, לא ייתכן... מה משמעותה של אהבה בכלל, ושל אהבה הורית בפרט?" – עופרה עופר אורן, סופרת ספרים

"רכשתי את הספר שלך לאחר כתבה שהופיעה לי באחת הכתבות בפייסבוק. רציתי להגיד לך תודה על כתיבת הספר הכה חשוב! לראשונה בחיי אני מוצאת את עצמי בסביבה מוכרת."

“אני קוראת פסקה, מניחה לתובנות להתפשט במוחי, כמו היו נייר לקמוס ורוד שכעת מגלה אמת מוחלטת, מדעית, המפצחת חידה מודחקת בחיי. איני יכולה לשאת את העוצמה של אמיתות הפרשנות המתגלמת כמעט אחת לאחת בתיאוריה של הכותבת, ומניחה בצד את הספר, נצבעת בצבעים מאבחנים, וכעת יודעת. יש לזה שם. יש לי אמת. ואין בלתה”.